ילד עשיר, ילד עני: כישלון מבחן המרשמלו

לאורך חמישים השנים האחרונות, יחד עם מבחן הציות של סטנלי מילגרם וניסוי הכלא של סטנפורד, פיעפע מבחן המרשמלו מבין כותלי האקדמיה אל עולם המדע הפופולרי. התמונה האיקונית כבר ידועה לכל: פעוט, בן ארבע או חמש, יושב ליד שולחן והמבוגר שמולו מציע חתיכת מרשמלו אחת כעת - או אם יצליח לעמוד בפיתוי במשך 20 דקות, שתי חתיכות מרשמלו.

יוזם המבחן, וולטר מישל (Micshel), עקב אחר הישגי הילדים שהשתתפו בניסוי, ומצא מתאם גבוה בין דחיית הסיפוקים, ובין הצלחה בהמשך חייהם (ציונים גבוהים, ניקוד פסיכומטרי מצוין, רמת שכר טובה). לפיכך, פסק מישל: שליטה עצמית תורמת רבות להישגינו. על פניה, נדמית המסקנה כאינטואיטיבית: הרי מי שמסוגל לסיים את שיעורי הבית לפני שיתפנה לשחק בצעצועיו, מן הסתם שיצטיין בלימודים יותר מאחרים, למשל.

אלא שמחקר חדש, שפורסם בחודש מאי, מטיל ספק בהנחה זו. החוקרים, טיילר ווטס (Watts) מאוניברסיטת ניו יורק וגרג דנקן (Duncan) והואנן קואן (Quan) מאוניברסיטת קליפורניה באירווין - שחזרו את המבחן הידוע משנות ה-60, שנערך על פחות מ-90 ילדים - כולם בני הפעוטון של אוניברסיטת סטנפורד, היכן שעבדו הוריהם.

המבחן העדכני השתמש בנתח דגימה רחב יותר: מעל 900 ילדים, והרכב המשתתפים דמה יותר לאוכלוסיית ארצות הברית, לפי גזע, מין ומידת ההשכלה של הורי הילדים. יתרה מכך, כשניתחו המדענים את תוצאות המחקר, הם בודדו משתנים מסוימים, דוגמת רמת ההכנסה של בית הילד, הסביבה המשפחתית ורמת ההשכלה של אמו, העשויים להסביר את יכולתם של ילדים לעמוד בפיתויים ולהצליח בהמשך דרכם.

לבסוף, לא נמצאו תימוכין חזקים לאמונה, לפיה דחיית סיפוקים מנבאת הישגים גבוהים. לעומת זאת, גילה המחקר כי היכולת לחכות למרשמלו השני נובעת מהרקע החברתי והכלכלי של הילד, מה שבתורו חושף כי רקע זה, הוא שתורם להצלחת הילדים בטווח הארוך - ולא יכולת השליטה העצמית שלהם.

מבחן המרשמלו אינו הניסוי הפסיכולוגי היחיד שכשל לאחרונה במבט מקרוב. אקדמאים ועיתונאים אף מציעים כי שדה הפסיכולוגיה כולו מצוי בלב "משבר שחזור". במקרה הזה בפרט, הכישלון לאשש את הנחות המוצא הצביעו לכיוון אמת חשובה: נסיבות הילדות מעצבות את חיי הילדים יותר מכפי שמישל ועמיתיו העריכו. במילים אחרות, כושר הניבוי של מבחן המרשמלו מחוויר לעומת זה של חיי העוני.

המאמר החדש גילה כי בקרב ילדים עם אמהות בעלות השכלה גבוהה, אלה שחיכו למרשמלו הנוסף לא הצליחו בטווח הארוך - על סמך רמת הציונים ואופי התנהגותם - יותר מילדים שלא הצליחו להתאפק. בדומה לכך, בקרב ילדים שלהם אמא ללא תואר אקדמי, מי שחיכה לממתק השני לא הגיע רחוק יותר מילד שנכנע לפיתוי, כאשר משתנים סביבתיים וכלכליים נכנסו למשוואה.

כישלון שחזור מבחן המרשמלו מרחיק לכת מעבר להפרכת הרעיון שבבסיס הממצאים הקודמים; המבחן מציע סיבות נוספות המסבירות מדוע ילדים עניים לא מעוניינים לחכות למרשמלו השני. להם החיים מבטיחים פחות ערובות: עשוי להיות אוכל במזווה היום, אך ייתכן כי מחר הוא ייאזל, כך שהמתנה כרוכה בסיכון. וגם אם ההורים מבטיחים לקנות מוצר מסוים, הם עשויים להפר הבטחה זו מפאת הנסיבות הכלכליות.

עם זאת, לילדים מבתים אמידים ומשכילים, קל יותר לדחות סיפוקים: ניסיונם מלמד כי בידי המבוגרים קיימים המשאבים והיציבות הכלכלית הנחוצים למילוי המקרר מדי שבוע. וגם אם ילדים אלה נכשלים בדחיית הסיפוק, הם מאמינים שהכל יסתדר בסופו של דבר - גם אם הם לא יקבלו את המרשמלו השני, הוריהם יכולים לפנק אותם בגלידה במקום.

ישנו מחקר רב נוסף השופך אור על הפן החברתי-כלכלי של מבחן המרשמלו. הכלכלן סנדהיל מוליינת'ן (Mullainathan) חבר לעמיתו מפרינסטון, אלדר שפיר (Shafir), והשניים תיארו בספרם כיצד עוני גורם לאנשים לבחור בתגמול קצר-טווח; כשלאנשים אין שפע, משתנה הדרך בה הם חושבים על מה שזמין עבורם. כלומר, המרשמלו השני עשוי להיראות כלא רלוונטי, אם הילד מאמין כי המרשמלו הראשון עשוי להיעלם. בהתאם, מחקר מאת הסוציולוגיות בריה פרי (Perry) וג'סיקה קלארקו (Calarco) מראה כי דווקא הורים ממעמד נמוך יותר נוחים יותר להיענות לילדיהם, המבקשים קינוח.

ראיות אלה מצביעות על כך שהורים עניים יותר מנסים לפנק את ילדיהם כשניתן, בעוד הורים אמידים מחנכים את בניהם ובנותיהם להמתין לפרסים גדולים יותר. הנאות קטנות מעין ממתקים או מזון מהיר עשויות להיראות כתענוגות פזיזים, אבל עבור ילדים עניים, התענגות קטנה היום עשויה להקל את מעמסות החיים, בייחוד כשמחר, ההנאה אינה מובטחת.